"עשינו עסק" עם אפי טולדנו – איך מקימים יותר מ-45 עסקים חברתיים עם בני נוער בסיכון

בשבוע שעבר בא לבקר אותנו אפי טולדנו, מנהל העסק החברתי "עשינו עסק", מבית ציונות 2000, במסגרת קורס המבוא לחשיבה עסקית חברתית שאנו מקיימים

עשינו עסק זו תכנית המאפשרת למאות בני נוער, שלא מצאו את מקומם במסגרות חינוך פורמאליות, לקחת אחריות על עתידם ולהשתלב במיזמים שנבנו עבורם.

ההרצאה הייתה מרתקת, בעיקר כי אפי מלא אנרגיה, ממוקד וסוחף ומי שנכח במפגש קיבל המון ידע ומסקנות מהניסיון והעבר היזמי של אפי

נתחיל דווקא מהסוף, אלו המסרים שאפי בחר לרכז עבורנו לאור הניסיון של "עשינו עסק" כדי לעזור לנו כשנקים את העסק החברתי הבא שלנו:

1. תבדקו טוב את ההיתכנות הכלכלית של המיזם.
2. התחומים החזקים יותר מבחינה פיננסית שיש להם סיכויי הצלחה להתמדה לאורך שנים הם: גינון, ייצור, שלטי חוצות ועסקים שיש להם עוגן.
3. להקים עסקים חברתיים המתבססים על יתרון תחרותי משמעותי או עם חדשנות ושמטרתו לפתור בעיה חברתית בצורה חדשה. בניגוד למה שעשינו עסק עשו בשנים האחרונות,
שבאו לפתור בעיית תעסוקה של נוער בסיכון ע"י שיתופים במודלים עסקיים קיימים שעובדים טוב בשוק העסקי, ואז מצאו את עצמם נלחמים קשה להתחרות ללא יתרון יחסי ואפילו
עם "משקל עודף".
4. להבין במה אתם מומחים? שותף עסקי או חברתי או מקצועי
5. צריך הון ראשוני או שווה ערך (זכיינות, מבנים, קורסים) וגיוס משאבים.
6. התחילו בקטן – פיילוט (דוגמת מודל דור ב'- חוויה עסקית)
7. תלמדו את מה שחסר לכם – עסקי או חברתי.
8. צניעות – תגיעו מתוך ענווה כי לעמותות ולשאר השותפים (בעלי מקצוע קטנים יותר) יש ניסיון וידע מקצועי והנושא מורכב.

החזון של "עשינו עסק"

הקמת מיזמים עסקיים חינוכיים לבני נוער בשותפות עם קרן הילדים של הביטוח הלאומי .
עשינו עסק היא תכנית המאפשרת למאות בני נוער, שלא מצאו את מקומם במסגרות חינוך פורמאליות, לקחת אחריות על עתידם ולהשתלב במיזמי תעסוקה והכשרה שנבנו עבורם.

מטרת המיזמים הינה כפולה:
חינוכית – חברתית, המספקת מסגרת וכלים לחיים.
מהות עסקית – התמודדות עם ניהול עסק כלכלי לכל דבר, של בני הנוער, למען בני הנוער. הנערים מקבלים שכר על עבודתם.
התפיסה הוליסטית – השכלה, הכשרה תעסוקתית,עבודה, מיומנויות, העצמה, טיפול

עשינו עסק מאמינים שאם נוער בסיכון ישתלב במיזם עסקי יעודי, יעבוד, ירוויח כסף וירגיש שזה שלו, זה יעזור לו להשתלב נורמטיבית בעולם התעסוקה. זה גם המוטיב שלהם לבחירת מודל של "תחנת רכבת" לפיו הם מעסיקים את הנערים לתקופת הכשרה קצרה של כ 10 חודשים במטרה שיצאו להשתלב בשוק. זה אתגר דרמטי נוסף כלכלי ותפעולי נוסף שאפי הציג, שהרי הוא מכשיר את הנוער לעבוד והוא עוזב מהר מאד לשוק ולכן מתמקדים בעסקי מסוג low-tech .

בתכנית למעלה מארבעים וחמישה עסקים הפרוסים ברחבי הארץ, במגוון תחומים: פרסום חוצות, אומנויות, בתי קפה, מזון ועוד.

כשהתחלנו לשאול על שלבי הקמת המיזם והרעיונות העסקיים חברתיים, אלו העקרונות המנחים, לפי אפי, לבחירת מיזם:

1. המיזם צריך לממן את עצמו – בדיקה יסודית של היתכנות כלכלית לפני פתיחת המיזם.
לפחות לכסות את ההוצאות התוספתיות הישירות (חו"ג, משרד, משכורות וכו,)
את הוצאות מנהל הפרוייקט, הבניין והעו"ס בדרך סופג "עשינו עסק".
2. הבטחת הצלחה מראש ע"י לקוח עוגן. מאתרים גורם (ציבורי או עסקי) שיתחייב מראש לרכוש את השרות ו/או המוצר באחוזים משמעותיים.
זו דילמה משמעותית עבור אפי ובכלל של עסקים גם אחרי 10 שנים – כי יש כאן סיכון של תלות בלקוח אחד, וכן זו חולשה בד"כ של המיזם ולכן זו הדרך הקלה להימנע מהצורך ללמוד ולהתמיד בשיווק ומכירות.
3. סדירות – מסגרת מחייבת לאורך זמן. בד"כ מעסיקים 8-10 נערים בכל מיזם.
4. תחום עיסוק רלוונטי לאוכלוסיה
5. שכר הוגן לנוער.

בתור יזם עסקי חברתי צריך להבין מה ההתמחות שלי, מה אני תורם למיזם: האם אני היזם או השותף החברתי המומחה בטיפול או השותף החינוכי? באיזה משבצת אני פועל וזה יכתיב את השותפים שאבחר להשלמת צרכי המיזם מבחינה מקצועית ומבחינת משאבים . נרצה לחבור לשותפים עם ידע, ניסיון, משאבים (לווא דווקא כסף, זה יכול להיות שווה ערך כסף).

מודל תלת מגזרי-מיטבי

במודל ייחודי זה נוצרת שותפות בין המגזר העסקי, למגזר הציבורי ולמגזר השלישי.
המיזם מוקם ומנוהל ע"י העמותה, בד"כ מקומית (לדוגמא מתנ"ס- שותף טוב יחסית שיודע להתנהל עם יחידה עסקית), היא מעסיקה מנהל עסקי מקצועי (לעתים היזם שהגיע עם הרעיון), בשאיפה ששכרו ישולם לפחות חלקית מהמיזם. הרכז הטיפולי מטעם המדינה מלווה את התהליך ותורם את הניסיון הטיפולי והטיפול מול המערכת הציבורית כולל הטבות שניתן לקבל.

הועד המנהל הוא גוף מתנדב ויושבים בו בד"כ נציגי: היחידה הטיפולית, הרשות המקומית, שותף עסקי, שותף מקצועי.
יתרונות למודל: ניצול היתרון היחסי של כל שותף להצלחת המיזם, ניצול משאבים כספיים ואחרים, קבלת משאבים ותמיכה מהרשויות, ראיה הוליסטית.
מורכבות: ריבוי שותפים, ריבוי דעות, ריבוי תפקידים וזה מייצר מתחים. לדוגמא: יש מתחים בין השותף הטיפולי והעסקי כשכל אחד מושך לצד שלו ונוצרים משברים.

הבעיה העיקרית של המודל היא שאין יזם עסקי חיצוני. לעמותה או לרכז הטיפולי כיזם אינטרסים לא תמיד מאוזנים עסקית חברתית .
אז מה תפקידה של ציונות 2000 בהקמת המיזמים?
1. יועצת ומלווה עסקית חברתית לעמותות שרוצות להקים פרוייקטי העסקה לנוער בסיכון.
2. מביאה לשולחן את הניסיון רב השנים בתחום העסקת נוער בסיכון.
תפיסת עולם טיפולית – איך לקלוט את הנוער, לתמרץ, גישה הוליסטית.
3. משקיעה הון התחלתי להנעת המיזם.

עתיד ורוד ברעננה זו דוגמא מוצלחת מאד שעובדת כבר 15 שנה במודל בתלת מגזרי:
העסקת נוער בסיכון במכירה של שילוט חוצות. בני הנוער עוברים הכשרות והשתלמויות ובעצם תוכנית העבודה נקבעת לפי הלימודים כך שלא יהיה לנוער דילמה בין העבודה ללימודים.
הוקמה עמותה חדשה שהשיגה זיכיון לשילוט חוצות ובתמורה יושבים בוועד המנהל אנשי חינוך מהמחלקה של הנוער בסיכון של רעננה.

בהמשך אפי עבר על מיזמים רבים שהם הקימו במודלים הנ"ל וראינו שכמו בעולם העסקים גם כאן חלק מהעסקים מצליחים, חלק שורדים וחלק לא שרדנו ונאלצו להיסגר.
אלא שכאן האתגר היה גדול יותר בגלל ההעסקה של הנוער בסיכון שהוא המטרה החברתית שמובילה וכעת הנוער נשמט מהמסגרת ונצטרך למצוא לו מסגרת חלופית.

להלן כמה דוגמאות מוצלחות וייחודיות:

דוגמא מוצלחת ייחודית של חברה שהקימה עסק חברתי היא קפה ארומה ב Applied Materials – החברה עצמה מפעילה את הפרוייקט, כיזמת ומעסיקה 40 בני נוער בסיכון ואת העו"ס.
פרוייקט מאד מצליח בגלל המחוייבות של ההנהלה והעובדים.

החגיא – מגמת נוער בסיכון "בראשית" – נוער בסיכון הלומד במגמה מפעיל את הקפיטריה של הבי"ס ועובד בהצלחה גדולה. המנהלת בעצם משלמת שכ"ע לתלמידים שלה. באותה נשימה אפי ציין שלא הכל ורוד ודווקא ניסיונות שכפול של המודל הזה לא הצליחו כי בד"כ הזיכיון לקפיטריה בבתי ספר מוחזק ע"י בעלי עניין ונובע משיקולים פוליטיים.
אלחאם – מסגריה בערערה בנגב – 2012 – נוער בסיכון שלומד ברשת עמל מתחיל לייצר שולחנות ( כ 1500 בשנה ) עבור הרשת עצמה. לקח שנתיים וחצי לזכות במכרז.

שתי הדוגמאות האחרונות מהוות מודל מוצלח, שכדאי לשאוף אליו יותר ויותר של "משקים סגורים " שינהלו את עצמם, שמירה של המשאבים בתוך "הקהילה המקומית".

מודל דור ב' – חוויה עסקית

לפני 3 שנים, בעקבות הניסיון של מודל ההפעלה התלת מגזרי המורכב, שהיה בו סיכון גדול יותר, ובשל סגירתם של מיזמים שהושקע בהם הרבה משאבים הוחלט ליישם מודל דור ב' שהוא בעצם בדיקת פיילוט של היזם מול השוק לפני שמקימים את המיזם ומשקיעים הרבה מאד משאבים במודל התלת מגזרי.

חוויה עסקית – בני הנוער עובדים, לומדים ומקבלים שכר סביב רעיון יזמות עסקית.
המטרה:
1. חוויה אמיתית לבני הנוער
2. התיידדות של הגופים המקומיים עם פעילות עסקית
3. במידה ויש הצלחה מיסוד החוויה החד פעמית לעסק קבוע

לדוגמא: נוף ישראלי – מיזם גינון בהתחיל ב 40 דונם למשך שלושה חודשים, עבד טוב ואחרי חצי שנה כבר הכפילו את השטח.

דור ג' – התכנון והביצוע לעתיד

מתוך הבנת המורכבות של המודל התלת מגזרי, המגבלות הניהוליות שלו והאפשרות להרחבת פעילות, החליטה ציונות 2000 לעבור למודל דור ג' ולהקים חברה עסקית חברתית בע"מ שתקים ותנהל מרכזי ייצור:
1. גוף עסקי מרכזי
2. ינהל 8 מרכזי ייצור ברחבי הארץ
3. פיתוח הטמעה, רכש, שכר, שיווק, מכירות, שינוע.
4. עסק חברתי שמתעתד להעסיק 120 בני נוער בסיכון בשנה

העסק הראשון יהיה עם בי"ס מפתנים בטמרה, בו אחת מהסדנאות המקצועיות תהפוך למודל עסקי, כשבהי"ס הוא בעצם שותף בזכות מתן נכס ללא תשלום, מכשירים, הפחת ומתעסק בהכשרה.
הנוער שישתתף במיזם, יזכה גם להכשרה מקצועית, גם למקום פרנסה וכמובן גם הכנה לקראת שוק התעסוקה החופשי

מבחינת ציונות 2000 זה מודל עם סיכון רב אבל לאור הניסיון, הפוטנציאל להצלחה גדול והפעילות כדאית

לסיכום, במהלך ההרצאה המרתקת של אפי "חווינו" את מגוון השלבים שהוא עבר למין פיתוח רעיון ומיזם עסקי חברתי, דרך ההקמה, האתגרים, הפתרונות וההצלחות. למדנו על מודל שלושת השלבים לפיו צינות 2000 ועשינו עסק פעלו ופיתחו את המודל העסקי חברתי הנוכחי בו הם פועלים וקיבלנו הצצה לתכנון העתידי והפוטנציאל הגלום בהתפתחות של עשינו עסק בכלל ואפי עצמו בפרט.